גניבת זרע

גניבת זרע תביעת אב "בעל כורחו"

הטענה של "גניבת זרע" ותביעת אב בעל כורחו התקבלה בפסיקה בארה"ב באופן מוגבל ובישראל במקרים בודדים ובנסיבות חריגות מאד, שבהן ההריון לא נוצר כתוצאה מקיום יחסי מין, אלא שימוש שעשתה אשה בזרעו של גבר בלא ידיעתו ובלא הסכמתו. לדוגמה בפסק דין אמריקאי: (מדינת טנסי): נקבע שאפילו התנהלות לא ראויה של האם בנוגע לאופן הבאתו של הילד לעולם אינה רלוונטית לצורך חיובו של האב בתשלום דמי מזונותיו של הילד. העובדה שכתוצאה מקיום יחסי מין נולדו ילדים אינה בחזקת פלא ועל בני זוג בגירים שמקיימים יחסים בהסכמה מוטלת החובה להביא עובדה זו בחשבון (ואף עם נעשה שימוש באמצעי מניעה שיעילותם אף פעם אינה 100%) – ולפיכך נזק ממוני כביכול, שהוא פועל יוצא מהחיוב במזונות – אינו מתקבל על הדעת לפי פסיקת בתי המשפט בישראל.

טענה שכן ניתן בגינה לתבוע, היא הטענה בדבר תרמית, סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"תרמית היא היצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת, או באין אמונה באמיתותה, או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא, או כזה, ובכוונה שהמוטעה ע"י ההיצג יפעל על פיו, אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל ע"י כך נזק ממון".

על מנת לבסס את עוולת התרמית יש להוכיח 5 יסודות מצטברים:

˚ היצג כוזב של עובדה;

˚ העדר אמונה באמיתות המצג מצד המציג, גם אם ההיצג נעשה מתוך קלות ראש.

˚ כוונה שהתובע יוטעה ע"י המצג ויפעל בהסתמך עליו.

˚ התובע הוטעה ופעל על סמך המצג.

˚ התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך המצג.

גניבת זרע

מאחר וטענת ה'תרמית' היא טענה משמעותית, בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת שכן הטענה כי רימה בכוונה תחילה, אך טבעי הדבר, כי מידת ההוכחה הנדרשת מן התובע הינה מרובה יותר מן הנדרש כרגיל בתביעות אזרחיות; את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי.

עוד נקבע בפסיקה בישראל כי גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים, ורצונו או אי רצונו בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כיוון שאין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום היחסים

אמנם בכמה פסקי דין של הערכאות הדיוניות נקבע כי אי שימוש הגבר באמצעי מניעה בבחינת "יזהר השוכב" הוא לכל היותר בגדר אשם תורם, ואין בו כדי לפטור את האישה כשמועלית נגדה טענה של מצג כוזב, אולם מנגד, במקרים אחרים שופטים הביעו את דעתם כי אין כל מקום להכיר בטענה של גניבת זרע.

יוצא אפוא כי אף אילו יעלה בידי תובע להוכיח כי הוצג בפניו מצג כוזב בהתייחס לשימוש הנתבעת באמצעי המניעה, אין בכך להביא מיניה וביה למסקנה אוטומטית בדבר קיומה של אחריות אלא רק במקרים מאד חריגים .

באחד המקרים שהגיעו לבית המשפט לענייני משפחה, תבע האיש בגין "נזקים לא ממוניים", כשהוא מציין, כי נזק זה מתבקש על שום הפיכתו לאב בעל כורחו והבושה שחש כלפי בני משפחתו, כשבאותו מקרה היה מדובר בחרדי, שטען שהתנהגותה של הנתבעת גרמה לו לבושה ואף לנזק נפשי, לדבריו "כתוצאה ממעשיה המכוערים של הנתבעת מצאתי עצמי פגוע, מרומה, תחת סחיטה ואיומים, אב לתאומים מבלי שארצה אם אתכוון לכך, מלא כלימה ובושה, כלפי הוריי, בני משפחתי הדתיים ומכריי". אין ספק שנזק נפשי ובושה הוכרו בפסיקה כנזק לא ממוני בר פיצוי.

כך נקבע למשל ע"י כבוד השופט פלקס בתמ"ש (י-ם) 22317-08-11 מ.ו. נ' ד.ש.ו. (21.4.13) (פורסם במאגר "נבו"). בית המשפט לענייני משפחה באותו המקרה קבע כי "…אין להמעיט בערכה של הבושה שנגרמה לאיש, תחושת בושה זו מקבלת משנה תוקף מקום שעסקינן באדם המקיים אורח חיים חרדי, אשר עפ"י אמונתו קיים פסול בהבאת ילד אל העולם מחוץ לנישואין, סבורני אפוא כי חיוב האישה בפיצוי האיש בסך 100,000 ₪ בתביעתו, בגין נזקיו הלא ממוניים הינו אך ראוי…".

בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נפסקו פיצויים גם במקרה שבו התובע לא היה חרדי כשנקבע בפסק הדין "שאין זה סביר כי הנתבעת ששיקרה לתובע ונהגה עמו בחוסר תום לב תצא פטורה בלא כלום" ובהתחשב באמור לעיל, העריך בית המשפט לענייני משפחה את נזקו של התובע בסכום של 40,000 ₪ בלבד.

לייעוץ משפטי מיידי או לקבלת חוות דעת נוספת צרו קשר עם עורך דין תבור גולדמן עו"ד מומלץ לגירושין ודיני משפחה בתל אביב ובחיפה.

דילוג לתוכן