הוצאות חריגות במזונות

תשלומי מזונת ילדים בישראל נקבעים בהתאם להוראות סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 שבו נקבע שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו – הדין העברי בענייני יהודים.

בחודש יולי 2017 נקבעה הלכה חדשה על ידי  בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) אשר שינתה באופן משמעותי את פסיקת מזונות ילדים קטינים בישראל, למזונות ילדים שהנם מעל גיל 6 שנים. בניגוד למצב הנורמטיבי הקודם נקבע, כי החל מגיל 6 (ולא מגיל 15 כפי שהיה נהוג עד אז) חבים שני ההורים במזונות ילדיהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. הלכה זו השוותה, למעשה, חובתם של האב והאם לשאת במזונות ילדיהם הקטינים החל מגיל 6.

ועל בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

כשבעתיד נראה כי המגמה היא שגם במקרים שבהם הילדים מתחת לגיל 6 יקבעו דמי המזונות באותו אופן. שכן לא הוגן  כי יפסקו מזונות שונים בגיל 4 מאשר בגיל 6 רק בגלל הדין האישי. וייתכן כי המחוקק יאמר את דברו ויתקן את חוק המזונות, כך שהוא יחול על כולם ללא קשר לדין האישי.

הוצאות חריגות במזונות

בע"מ 919/15 קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עמו. תוצאת בע"מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסויימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים.

על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:

א. צרכי הקטינים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל "…עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה(ו) ראוי(ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי".

ב. היכולות הכלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם "לרבות" שכר עבודה. בהתאם לפסיקה יש להתייחס גם לפוטנציאל ההשתכרות וגם לרכוש האב .

ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.

לפיכך, עולה כי פסיקת מזונות קטינים בעידן שלאחר בע"מ 919/15 מהווה שקלול של מספר פרמטרים כאשר החישוב יעשה בשים לב ליחס הכנסות ההורים מכלל המקורות, לצרכי הקטינים ולחלוקת זמני השהות של הקטינים עם מי מההורים ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים:

על בית המשפט או על המגשר או עורך הדין בעת ניהול המשא ומתן לבחון קודם כל מהי ההכנסה הפנויה של כל הורה, כלומר לוקחים את ההכנסות של כל הורה  מכל המקורות ומורידים את ההוצאות כולל הוצאות מדור  וכולל פוטנציאל הכנסות וקובעים יחסיות של היכולות הכלכליות של ההורים למשל אם הכנסתה הפנויה של האם עומדת ע"ס של 4,900, לאחר ניכוי הוצאות המדור וכי פוטנציאל השתכרות האב לאחר ניכוי הוצאות המדור עומד ע"ס של 9,000 ₪, הרי שלאור נתונים אלה, היחסיות בהכנסות ההורים (סך ההכנסה של כל אחד מההורים חלקי סך ההכנסה הכוללת) הוא 65% לטובת האב ו – 35% לאם.

הערכת צרכי הקטינים:

במקרים רבים ההורים נוהגים להגזים בעת ניהול הליכי גישור משא ומתן ותביעות בנתונים שהם מוסרים לגבי הערכת צרכי הקטינים, או שהם מקבלים ייעוץ להגדיל או להפחית בצרכי הקטינים על מנת להשפיע על סכום המזונות. בהתאם להלכת בע"מ 919/15 יש להפריד בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות ועל כן, על בית המשפט לעשות הערכה של צרכים אלו בהתאם לנתונים שהוצגו בפניו.

תביעה למזונות היא אמנם תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת, ובמקרים שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי, ולאו דווקא על פי המפורט בכתב התביעה. יפים לענין זה האמור בע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 204, כדלקמן:

"גם בהעדר ראיות מטעם הנתבע, מוקנה לבית המשפט לעולם שיקול-דעת לקבוע מה הוכח לפניו, ואם הוא סבור כי תביעה היא מופרזת, אין הוא חייב לאמצה, כי כוחו עמו לבחון מה מוכח לפניו מהותית ומה לא. ניטול מקרה תיאורטי, בו יתבע פלוני מזונות בשיעור של מיליון שקל לחודש. העדר ראיות מצד הנתבע בשל אי-התייצבות לחקירה או מטעם אחר אינם מחייבים את בית המשפט לפסוק כפי שנתבע, ללא הפעלת שיקול-דעת".

 יש הסוברים, כי כיום סכום המזונות המינימלי לילדים מתבגרים, בגין הצרכים ההכרחיים צריך לעמוד על סכום מינימום של בין 1,600 – 1,700 ₪, במקום הסכום של 1,400 ₪ שהיה נהוג עד כה. כך לדוגמה, כב' השופט י. שנלר מציין בעמ"ש 1057/09 ש.ת. נ' ד.ג. (פורסם במאגרים 17.10.17) כי לאור השינויים שחלו במשך השנים בשערוך אותן הוצאות מינימליות וכן לאור הצרכים שהתווספו עם השנים, כגון בכל הקשור באמצעי התקשורת השונים ובמחשוב, אשר ניתן לראות בהם כיום, כצרכים הכרחיים, יש להגדיל את הסכום לסכום של כ – 1,700 ₪.

בהתאם להלכת בע"מ 919/15 לעיל וכן בהתאם לאמור בעמ"ש 14612-10-16 בנוגע לאופן יישומה, יש להבחין בין צרכים תלויי שהות ובין צרכים שאינם תלויי שהות וכן בין צרכים חריגים/הוצאות חריגות.

צרכים תלויי שהות:

הינם צרכים שכל הורה נושא בהוצאתם בעת שהקטינים נמצאים אצלו. צרכים אלו כוללים מזון, מוצרי היגיינה, תלבושת אחידה לבית הספר, הסעות ובילויים, ועוד .וכן הוצאות בגין שימוש באמצעי התקשורת השונים ומחשוב.

יש לחלק את הצרכים תלויי השהות בהתאם לזמני השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים.

לאור פערי ההכנסות בין הצדדים (65% לטובת האב ו – 35% לטובת האם, הרי שמתוך סך כל הצרכים תלויי השהות היה על האב לשאת בסך של 65% מתוך צרכים אלה בהתאם לאחוז שכרו, היינו סך של 1,950 ש"ח (3,000X65%). מסכום זה יש לנכות את הסכום שבו האב נושא בעת שהקטינים שוהים עמו, היינו לנכות סך של 1,200 ש"ח מסכום של 1,950 ש"ח כך שעליו להעביר לאם בגין רכיב זה של צרכים תלויי שהות סך של 750 ₪ (1,950-1,200) עבור שני הקטינים.

לסיכום נקודה זו, בגין צרכים תלויי שהות, על האב להעביר לידי האם סך של 750 ₪.

צרכים שאינם תלויי שהות:

בגדר צרכים שאינם תלויי שהות יש לכלול ביגוד, הנעלה, שירותי רפואה בסיסית, טלפון אישי של הקטינים, מתנות לימי הולדת, נסיעות של הקטינים, צעצועים, משחקים, כלי כתיבה במהלך השנה, ועוד כן יש לכלול הוצאות חינוך ופנאי של הקטינים.

מאחר ומדובר בצרכים שאינם תלויי שהות, הרי שעל ההורים להתחלק בתשלום צרכים אלה, בהתאם לפער ההכנסות ביניהם, אולם מאחר ונדרש "הורה מרכז" עבור ההוצאות שאינן תלויות שהות.

רכיב המדור ואחזקתו:

כאמור, בעמ"ש 14612-10-16 נקבע כי בגדר הצרכים תלויי השהות יש לכלול את רכיב המדור והוצאותיו והתחשיב לגבי רכיב זה יעשה בהתאם למפורט לעיל. יש לבחון מהן הוצאות המדור של כל הורה. וכמה מתוך זה הוא מוציא כשהילדים אצלו. 30% לילד 1 40% 2 50% 3 ומעלה.

אם למשל  יש 2 ילדים  חלקם במדור 40% מהוצאות המדור של האב, היינו סך של 1,600 ₪  למשל מתוך דמי שכירות של 4,000 ₪ (40% מתוך 4,000 ₪) עבור שני הקטינים השוהים אצל האב.

אם למשל הקטינים שוהים אצל האב 40% מהזמן, הרי שהאב נושא בהוצאות המדור בעת שהקטינים מוחזקים אצלו בסך של 640 ₪ (1,600 ₪ כפול 40%

הפועל היוצא של האמור לעיל הוא כי בהתאם לזמני השהות של הקטינים, האם נושאת בפועל ב- 1,440 ₪ מהוצאות המדור ואחזקתו ואילו האב נושא בפועל ב 640 ₪ מהוצאות המדור ואחזקתו ובסך הכל שני ההורים נושאים יחדיו בהוצאות המדור של הקטינים, בעת שהותם אצלם בסך של 2,080 ₪ בהתאם לשיעורי הסדרי השהות. לאור כך, כי יש להתחשב ביחסיות ההכנסה הפנויה של ההורים (65% לטובת האב ו 35% לאם), הרי שעל האב לשאת ב 65% מסך הוצאות המדור, היינו סך של 1,352 ₪ ואילו על האם לשאת ב 35% מהוצאות המדור, היינו סך של 728 ₪. מאחר ובפועל האם נושאת בעלות המדור בסך של 1,440 ₪ על האב להעביר לידיה את ההפרש בגין רכיב המדור בסך של 712 ₪ עבור שני הקטינים.

לסיכום נקודה זו, בגין המדור ואחזקתו על האב להעביר לידי האם סך של 712 ש"ח עבור שני הקטינים.

כאשר מסכמים את כל מרכיבי התשלום עד כה עבור שני הקטינים: בגין צרכים תלויי שהות על האב להעביר לידי האם –750 ₪, בגין צרכים שאינם תלויי שהות – 910 ₪, בגין מדור ואחזקתו – 712 ₪. ולכן על האב לשלם לידי האם מדי חודש בגין מזונות שוטפים ומדור סך כולל של 2,372 ₪, ובמעוגל 2,370 ₪.

יצוין, כי סכום זה אינו כולל הוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות, כאשר בהוצאות אלו הצדדים יתחלקו  בד"כ בחלקים שווים או לפי יחסיות הכנסותיהם כאשר ישנם פערי השתכרות בין ההורים , אפשר לקבוע למשל שעל האב לשאת ב – 65% מהוצאות אלה ואילו על האם יהא לשאת ב – 35% הוצאות מאלה, בכפוף להצגת קבלות.

בחינה כוללת של התוצאה אשר התקבלה לנוכח נסיבות המקרה דנן: כאמור, התחשיבים הנ"ל אינם בבחינת "ראה וקדש" ועל הערכאה הדיונית לבחון האם התוצאה הסופית המתקבלת היא צודקת וראויה בהתחשב במכלול נסיבות העניין והאם נעשה האיזון הנכון, בהתחשב במצבם הכלכלי של הצדדים.

בענין זה יפים הדברים שקבע כב' השופט ע' פוגלמן בבע"מ 919/15: "פסיקת מזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים ואם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו על נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים" (שם, ס' 126 לדברי השופט פוגלמן)".

כעת יש לבחון כמכלול את התוצאה המתקבלת לאחר חישוב האחוזים והמספרים שנעשה לעיל:

מבחינת האם: שכרה של האם עומד ע"ס 9,400 ₪ נטו בצירוף מזונות הקטינים שיועברו מהאב בסך של 2,370 ₪ יהיה לה הכנסות בסך כולל של 11,770 ₪. מסכום זה יש לנכות את הוצאות השכירות ואחזקת המדור שהיא משלמת בסך כולל של 6,000, כך שנותרים בידיה סך של 5,770 ₪. מסכום זה יש לנכות את הצרכים תלויי השהות של הקטינים בעת שהם שוהים עמה – 1,800 (3,000 כפול 60%) וכן את צרכי הקטינים לא תלויי השהות שהיא נושאת בהם כ "הורה מרכז" – 1,400 ₪, כך שלאחר ניכוי צרכי הקטינים נותרים בידה לצורך כלכלת צרכיה סך של (5,772-1,800-1,400) 2,570 ₪.  

מבחינת האב: פוטנציאל השתכרות האב הועמד ע"ס של 12,500 ₪ נטו, מסכום זה עלינו לנכות את הוצאות המדור ואחזקת המדור בסך של 4,000 ₪ וכן את התשלום שעליו להעביר לידי האם עבור מזונות הקטינים בסך של 2,370 ₪ וכן את צרכי הקטינים תלויי השהות שהאב נושא בעת שהקטינים שוהים עמו בסך של 1,200 ש"ח (בגין צרכים שאינם תלויי שהות כבר נלקח בחשבון כחלק מהסכום שהאב מעביר לידי האם) כך שלאחר ניכוי הוצאות אלו, נותרים בידיו סך של  4,930 ₪  (12,500-4,000-2,370-1200) לצורך כלכלת צרכיו והוצאותיו.

מכאן, שבהתאם לחישובים שלעיל, לאב נותר לאחר קיזוז הוצאות הקטינים סך של 4,930 ₪ ואילו לאם נותר סך של 2,570 ₪. אין המדובר בתוצאה מאוזנת לחלוטין, אולם הינה סבירה בעיניי בהתחשב בכך שגם קצבת הקטינים משולמת לאם ובהתחשב בכך שעל האב לשאת בחלק גדול יותר מההוצאות החריגות (65%), כך שבנוגע לרכיבים אלו יש לו הוצאה גדולה יותר מידי חודש בחודשו.

עוד יש לשים לב כי אין מטרת בע"מ 919/15 להביא לידי כך שבידי ההורים יישארו סכומים זהים או כמעט זהים מדי חודש, אלא שיוותרו בידיהם מספיק משאבים כדי לכלכל את עצמם, לאחר תשלום הוצאות הקטינים, שהרי מטבע הדברים אב שיש לו פוטנציאל השתכרות גבוה יותר, יהיה ביתרון כלכלי על פני אם שהכנסתה הפנויה נמוכה יותר, אולם אין המטרה ליצור שוויון בין צרכי ההורים אלא לערוך איזון לגבי השתתפות ההורים בהוצאות ילדיהם, כך שבידי כל אחד מהצדדים תיוותר הכנסה מספקת לסיפוק צרכיו האישיים, ביחס להכנסותיו והוצאותיו ובראיית התמונה בכללותה.

לייעוץ משפטי מעורך דין לגירושין ו/או לקבלת חוות דעת נוספת במזונות צרו קשר עם עורך דין תבור גולדמן עו"ד מומלץ לגירושין ודיני משפחה בתל אביב ובחיפה.

דילוג לתוכן