ניכור הורי בגירושין

סרבנות קשר וניכור הורי בתהליכי פרידה וגירושין

הזכות של הורים וילדים למימוש קשר הדם הטבעי ביניהם קיימת גם בתא משפחתי שעבר שבר וקרע עקב פירוד ההורים, כאשר מכורח נסיבות שאירעו נבצר משני ההורים לגדל את ילדיהם במשותף.

סרבנות קשר

סרבנות קשר", "קשיי קשר" או "כישלון קשר" הם מונחים לתיאור מצב שבו ילד מפסיק קשר עם ההורה בעקבות תהליכי פרידה וגירושין. המונח הכללי "סרבנות קשר" מתייחס למצבים בהם ילד מסרב להימצא בקשר עם אחד מהוריו. ישנם בהחלט מקרים בהם סרבנות הקשר מגיעה על רקע טענה ממשית שיש לה צידוק, למשל במצבים של התעללות, הזנחה, אלימות פיזית או מינית ומחלת נפש פוגענית. במצבים אלה הסיבה לסרבנות קשר לא קשורה להסתה או לחבלה של אחד ההורים בקשר בין הילד להורה האחר, מסורב הקשר, אלא נעוצה ביחסו של ההורה הפוגע כלפי הילד ובמערכת היחסים בין השניים.

ניכור הורי

"ניכור הורי" מתייחס למצבים בהם סרבנות הילד לקשר עם מי מהוריו הינה תוצר של התנהגות מסיתה של ההורה האחר ומהווה מאפיין אחד בקשת רחבה של מאפיינים, שתוצאתה, בדרגתה החמורה, נתק מוחלט בין הילד להורה המנוכר עד כדי מחיקת זהותו וקיומו של אותו הורה בתודעתו של הילד.

ניכור הורי

ניכור הורי משקף עמדה מתנגדת של הילד המושתתת על בסיס תהליכי הסתה אינטנסיביים של אחד ההורים אשר מעודדים באופן פסיבי או אקטיבי הזדהות ותהליכי הפנמה של מחשבות ורגשות ההורה המנכר כלפי ההורה המנוכר.

סרבנות קשר אינה שם נרדף לניכור ההורי, אלא מהווה אחד ממאפייניו. בתי המשפט רואים בקשר שבין הורה לילדו זכות טבעית בעלת ממד חוקתי, שלה שני פנים: האחד- זכות של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על ידיהם, השני- זכות של הורה, מכוח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. בצד החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו של ילדו קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו." (דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3009/92 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872, 893, להלן: "פרשת פלונית").

ילדים שמגלים סרבנות קשר על רקע של סיבה ממשית כלפי ההורה מסורב הקשר נוטים במידה רבה להפגין תסמינים של הפרעה פוסט טראומטית סביב האירועים שבגינם מסרבים הם לקשר עם ההורה המסורב (הדחקה של הזיכרונות הטראומטיים, תחושת דו ערכיות כלפי ההורה המסורב שמשקפת כמיהה ואידיאליזציה כדי לשמרו כדמות בחייהם לצד עוררות רבה של אשמה ואחריות לטראומה וקושי ממשי בתיאור החוויות הטראומטיות). בנוסף, ילדים אלה יכולים לתאר באופן מורכב ורב מימדי את ההורה המסורב ותפיסת עולמם באשר לאירועים הטראומטיים יכולה להעיד על בוחן מציאות תקין ועל התאמה לאירועים ולמצבים שהתרחשו במציאות. לעומת זאת, ילדים שחווים ניכור הורי יפגינו התלהבות רבה והעדר עכבה והיסוס בתיאור תכנים ואירועים מהחוויה הטראומטית אשר לטענתם חוו מההורה המנוכר. הם יתאפיינו, לרוב, בתחושת מציאותיות רבה שמנומקת לפרטיה, יבטאו אפקט שטוח והיעדר מוחלט של צורכי התקשרות עם ההורה המנוכר. הם יבטאו תפיסה חד ערכית ביחס להורה המנוכר ועמדה אכזרית כלפיו, יציגו היעדר מוחלט של זיכרון לגבי כל אירועי החיים שקדמו לפרידה ויערכו הפחתת ערך חריפה כלפיו. לרוב יתארו אותם ילדים את ההורה המנכר בחד מימדיות, כבעל מניעים זדוניים ורצון להרע – מעין דמוניזציה שלו שלא עולה בקנה אחד עם תפקודו הקודם כהורה.                                      

המאפיינים של תופעת הניכור ההורי

מאפיינים אלה מתוארים בספרות הקלינית כמרכזיים ביותר וככאלה שמשתקפים באופן חזרתי בראיונות עם ילדים מנוכרים:

˚ הפחתה/דיכוי של הצורך לקשר עם ההורה הדחוי.

˚ עמדה מפחיתת ערך כלפי דמות ההתקשרות המנוכרת.

˚ התייחסות חד ממדית ונעדרת דו-ערכיות (אמביוולנטיות) בתיאור דמות ההתקשרות המנוכרת, בדרך כלל שלילית באופן מוחלט, לעומת אידיאליזציה וטוב מוחלט של ההורה המנכר.

˚ כוח לא מותאם של הילד בהיררכיה המשפחתית ושיפוטיות כלפי ההורה המנוכר באופן מוגזם תוך תחושה של זכויות יתר מכוחה הוא מצפה שההורה המנוכר יספק כל רצון שלו.

˚ הפגנת אמונות לא מציאותיות (כוזבות) כלפי ההורה המנוכר אמונות שלא משתנות גם מול ראיות ועדויות סותרות.

˚ דיכוי של זיכרונות חיוביים קודמים בקשר של הילד עם ההורה המנוכר.

˚ חוסר אמפטיה, אשמה או חרטה.

˚ היעדר ארגון במרחב, בזמן ובהקשר של הזיכרונות. מאפיין זה מכוון לילד שמתאר מצבים שמספקים עדות לשומע על מניעיו השליליים של ההורה המנוכר, אולם תיאורים אלה אינם הגיוניים, אינם מותאמים ואינם סבירים (כגון אירועים שהילד היה קטן מדי כדי לזכור או לא היה נוכח בהם).

˚ הימנעות מחשיפה להורה המנוכר.

˚ פומביות העוינות – תחושת השנאה והעוינות של הילד כלפי ההורה המנוכר נלהבת ומתאפיינת ברצון עז ומוחצן להציגה כלפי דמויות מפתח בחייו.

˚ התנהגות משתנה כלפי ההורה המנוכר בהתאם למצבים שונים ושימור שנאה כלפיו ברמה משתנה כשההורה נוכח או בנוכחות גורמים טיפוליים או שיפוטיים (שופט).

˚ יחסי תלות לא מותאמים עם ההורה המנכר, הגנת יתר ותמיכה חוזרת ונשנית, מוחלטת, בהורה המנכר בכל היבט של הסכסוך המשפחתי.

מובהר כי לשם קביעה, כי במקרה נתון עניין לנו בתסמונת ניכור הורי, אין די בקיומם של התסמינים המלמדים על "ניכור הורי", אלא יש אף לבחון שלא נמצא כל צידוק אחר לתסמינים הנצפים. ולכן אנו ממליצים לפנות לייעוץ משפטי מקצועי על מנת לקבל הכוונה וייעוץ כיצד לפעול במקרה של סרבנות קשר וניכור הורי.

צרו קשר עם עורך דין לגירושין ודיני משפחה לייעוץ משפטי מיידי ו/או לקבלת חוות דעת נוספת, תבור גולדמן עו"ד מומלץ לגירושין ˚ודיני משפחה בתל אביב ובחיפה.

דילוג לתוכן