פסק דין בערעור משפחה העוסק בפרשנות הסכם בעניין חלוקת כספי פנסיה שנערך וקיבל תוקף של פסק דין לפני חוק חלוקת חיסכון פנסיוני ואפשרות יישומו על פיו

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


פס"ד בערעור משפחה העוסק בפרשנות הסכם בעניין חלוקת כספי פנסיה שנערך וקיבל תוקף של פסק דין לפני חוק חלוקת חיסכון פנסיוני ואפשרות יישומו על פיו3 יונ 2019
33363-04-18


הרכב השופטים1. סארי ג'יוסי [אב"ד]
2. אספרנצה אלון
3. דאוד מאזן



המערערתא' פ'
ע"י עו"ד תבור גולדמן


 – נגד – 


המשיבב' פ'
ע"י עו"ד יוסף וקנין

פסק דין

השופט סארי ג'יוסי – אב"ד

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) במסגרת תמ"ש 37782-03-15 מיום 3.4.2018 אשר דחה בקשת המערערת מיום 22.10.17, לחשב את זכאותה בפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר – המשיב, על בסיס משכורתו במועד הפרישה ולא על-פי השכר במועד הפירוד, וכן דחה בקשתה למינוי אקטואר.

עובדות ברקע:

  1. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 10.2.1987.
  • ביום 21.4.2005 חתמו הצדדים על הסכם גירושין וזה אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית

משפט לענייני משפחה בחדרה (תמ"ש 001563/05).

סעיף 7.4 להסכם הגירושין המורה כדלקמן:

"מוסכם בזאת בין הצדדים כי האשה תהא זכאית לתשלום מחצית מהחלק היחסי מהפנסיה החודשית השוטפת הנצברת לבעל מ**** *** ****** ו/או מ**** ********* – להלן: "מקום עבודת הבעל" וזאת החל מיום הנישואין (10.2.87) ועד ליום אישור הסכם זה. מוסכם על הצדדים כי תינתן הוראה בלתי חוזרת למקום עבודת הבעל להעביר לידי האשה ישירות מחצית מהחלק היחסי מהפנסיה הנ"ל, באופן יחסי לגובה המשכורת הקובעת לפנסיה נכון ליום אישור הסכם זה, כמשכורת ראשונה.

אישורו של הסכם זה  ע"י ביהמ"ש, כמוהו כמתן הוראה בלתי חוזרת למקום עבודתו של הבעל, לפעול בהתאם לאמור בס"ק זה בהתאם לנוסחה:

  • כ-9 שנים לאחר אישור הסכם הגירושין, נחקק חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: "חוק חלוקת חיסכון פנסיוני").
  • ביום 30.1.2015 פרש המשיב לגמלאות.
  • ביום 18.3.2015 הגישה המערערת לפני בית משפט קמא תובענה בתמ"ש  37782-03-15 במסגרתה

עתרה לסעדים הבאים:

6. הסכם הגירושין כאמור נחתם טרם חקיקת החוק שנכנס לתוקפו רק בפברואר 2015 (חוק חלוקת חיסכון פנסיוני ס.ג'.) ותחולתו הינה רטרואקטיבית וזאת לפי ס' 30 (א). לפיכך, פונה המבקשת על פי סעיף 30 (ג) לחוק בבקשה לתקן את הנוסחה המופיעה בסעיף 7.4 בהסכם הגירושין לפיו יחולקו כספי הפנסיה של המשיב וליישם את הנוסחה המצוינת בסעיף 3(1)(א) לחוק לפיה למבקשת הזכות להיות מוטבת במחצית מכספי הפנסיה של המשיב אשר זכאי הוא להם בגין התקופה המשותפת.

7.בית המשפט מתבקש בזאת להורות על המשיבים או מי מהם ליתן פירוט מדויק לבית המשפט בדבר זכויות הפנסיה שצבר המשיב 1 בתקופת עבודתו.

8.כמו כן מתבקש בית המשפט לקבוע כי המבקשת זכאית לתשלומים אלה מיום יציאת המשיב לגמלאות, וככל שלא ניתן לקבל התשלום רטרואקטיבית יהיה על המשיב לפרוע סכום זה במישרין לידי המבקשת".

  • המשיב התנגד לתובענה וטען כי המערערת אינה זכאית לחלק באותם כספים, שכן אלו שולמו לו מכוח הסכם מיוחד שנערך עם מעסיקתו עובר לגיל 67, ואינם מהווים כספי פנסיה.
  • ביום 16.8.2017 במסגרת החלטה שכותרתה "פסק דין", קיבל בית משפט קמא את תביעת המערערת לזכאות בכספי הפנסיה אותם מקבל המשיב מיום 30.1.2015, על בסיס אישור ממקום עבודת האחרון לפיו הוא פרש לגמלאות. עוד נקבע, כי מטרת חוק גיל פרישה, תשס"ד – 2004, הינה להסדיר את זכותו של עובד לפרוש לגמלאות לכל המאוחר בגיל 67, אך החוק אינו קובע כי כל הסדר אחר לא ייראה כפנסיה.

בהמשך עבר בית משפט קמא לדון ביישום ההוראות שנקבעו בהסכם הגירושין בין הצדדים.

בנקודה זו ציין בית משפט קמא, שעוד בסמוך לתחילת ההליך התברר כי בנוסחה שפורטה בהסכם הגירושין נפלה טעות, והיא אינה מאפשרת לחשב את חלקה היחסי של המערערת בפנסיה שצבר המשיב במהלך החיים המשותפים של הצדדים.

עוד נכתב ששני הצדדים הסכימו, כי הפרשנות המקיימת את ההסכם עדיפה על פרשנות שתוביל לביטולו, כך שניתן יהיה לממש את הכוונות העומדות בבסיסו.

לעמדת בית משפט קמא, מאחר וכוונת הצדדים העולה מההסכם היא של שיתוף המערערת במחצית מדמי הפנסיה שהיו משולמים בעד התקופה שבה ניהלו בני הזוג לשעבר משק בית משותף, יש להורות על תיקון הנוסחה כך שחלקה של המערערת בפנסיה יהיה כדלקמן:

משכורת קובעת לפנסיה ליום 21.4.05 * אחוזי הצבירה במהלך תקופת השיתוף (36%) * 0.5.

בהמשך נקבע כי המערערת רשאית לאכוף חלוקה זו באמצעות אחד המנגנונים המנויים בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, בהתבסס על הנוסחה החדשה (להלן: "פסק הדין מיום 16.8.2017").

  • ביום 24.8.2017 בקשה המערערת מבית משפט קמא לתקן טעות סופר בפסק הדין, אשר קבע כי אחוזי הצבירה במהלך תקופת השיתוף עומדים על 36% בלבד.

המשיב לא הגיש תגובה עניינית לבקשה.

ביום 8.10.2017 קבע בית משפט קמא כדלקמן: "ה-36% אינם מגלמים חלק התובעת בגמלת הנתבע אלא צבירת הנתבע מתוך המשכורת הקובעת ; יחד עם זאת, בהיעדר תגובה, ולאור שעסקינן בחלק היחסי של הנתבע אצל המעביד – אין מניעה לתקן – השמטת הסוגריים המופיעים בפסק שכן ממילא עניין זה למעביד הנתבע".

  • ביום 25.10.2017 ערער המשיב על פסק הדין מיום 16.8.2017 ועל ההחלטה הנוספת מיום 8.10.2017 וזאת בעמ"ש 49236-10-17 (להלן: "הערעור הראשון").
  1. בדיון מיום 14.5.2018 שהתקיים במסגרת הערעור הראשון, הגיעו :

"לאחר ששמענו את המלצת בית המשפט ויצאנו להפסקת התייעצות, מקובל עלינו כי התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם השלמת פסק דינו בנקודה אחת והיא אותה פלוגתא שהתעוררה בין הצדדים ביחס לכוונתם במסגרת ההסכם מיום 21/4/2005 ובפרט האמור בסעיף 7.4 בכל הנוגע לשאלה למה התכוונו הצדדים בפנסיה חודשית באותו סעיף – האם פנסיה המשתלמת במועד הפרישה על פי חוק, היינו בגיל 67 או פנסיה אחרת המשולמת לפני מועד זה, כפי התשלומים המשולמים כיום למשיב.

שאר קביעותיו של בית משפט קמא באותו פסק דין יישארו על כנן".

הצדדים שבו להתדיין בפני בית משפט קמא, במצוות פסק דיננו והסכמותיהם בערעור הראשון, וביום 7.3.2019 נתן בית משפט קמא, פסק דין משלים, אשר קבע כי אין להבדיל בין פנסיה מוקדמת לבין פנסיה בגיל הפרישה, ועל כן יתר קביעות פסק הדין מיום 16.8.2017 נותרו על כנן.

  1. עוד נציין כי ביום 22.10.2017 ביקשה המערערת מבית משפט קמא, לאור טענתה להעדר שיתוף פעולה מצד המשיב, כי ימונה רואה חשבון או אקטואר לצורך חישוב שיעור העברת כספי הפנסיה, ושיעור הריבית וההצמדה ממועד פרישת המשיב מעבודתו ועד לתשלום בפועל.

בקשות דומות הוגשו בתאריכים 2.11.2017, 3.12.2017 וב-25.12.2017, וצורפה פסיקתא לחתימה.

  1. ביום 28.1.2018 התנגד המשיב לבקשה מאחר ולשיטתו הנוסחה שצויינה בפסק הדין מיום 16.8.2017, מאפשרת לבצע חישוב פשוט יחסית ואין צורך במינוי מומחה. כמו כן טען, כי המערערת עותרת לסעדים נוספים שלא נכללו בפסק הדין, כדוגמת מינוי רואה חשבון, להורות למקום עבודתו לשעבר של המשיב להעביר את הנתונים הנדרשים לצורך עריכת חוות הדעת ולחיוב המשיב בהוצאות הכנתה.
  1. ביום 3.4.2018 דחה בית משפט קמא את בקשת המערערת למינוי אקטואר, מאחר ולעמדתו פסק הדין מיום 16.8.2017 כולל תחשיב המגדיר את חלקה של המערערת בפנסיה של המשיב. כמו כן דחה בית משפט קמא את טענת המערערת, לפיה יש לחשב את זכאותה בפנסיה התקציבית של המשיב על בסיס המשכורת במועד הפרישה ולא על פי השכר במועד הפירוד, זאת מאחר ולדעת בית משפט קמא מדובר בניסיון להשיג על שנקבע בפסק הדין מיום 16.8.2017, ואין בית משפט קמא יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו.
  1. על החלטה זו מיום 3.4.18 בקשה המערערת להשיג במסגרת בקשת רשות ערעור.

ביום 22.6.2018 נקבע, כי בקשת רשות הערעור תידון כערעור בזכות, על כל המשתמע מכך.

לצד זאת נקבע:

"כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 10.5.18, אין בדבר כדי להשליך על השאלה, האם ניתן להשיג על אותה החלטה משום פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא בגדרי אותו תיק ביום 16.8.17, בכל הנוגע למשכורת הקובעת לפנסיה".

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

  1. טענות המערערת:

לטענת המערערת, יש לחשב את זכויותיה היחסיות בהתאם לגובה משכורתו של המשיב ביום הפרישה. זאת מאחר ואין המדובר בפנסיה צוברת אלא בפנסיה תקציבית אשר מתגבשת רק ביום הפרישה, כמו גם בשל שיקולי צדק, מאחר ובמהלך הנישואין, תורם כל אחד מבני הזוג את חלקו, ולא ניתן להפריד בין הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים לבין הזכויות שנצברו בסיומה.

עוד לשיטתה, החלטת בית משפט קמא לא נומקה כדבעי, ולא בוצע תחשיב על-ידי אקטואר לבחינת השיעור לו היא זכאית, כמו גם לעניין שכר המשיב המעודכן במועד הפרישה כולל התוספות והתנאים הנלווים. בנוסף, לא בוצע תחשיב של הריבית וההצמדה ממועד הזכאות ועד לביצוע התשלום בפועל.

  1. טענות המשיב:

לדידו, הטענות בערעור מהוות הרחבת חזית לאחר סיום ההליכים בבית משפט קמא.

המשיב מדגיש כי הערעור הוגש כארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין (ביום 16.8.2017), בלא שהוגשה בקשה להארכת מועד. משהבינה המערערת כי איחרה את המועד, הגישה לפתע בקשה דחופה למינוי אקטואר ולחתימה על פסיקתא שהינה למעשה הליך ערעורי.

עוד טען, כי אין המערערת יכולה לקבוע נוסחה חדשה המנוגדת להסכמות הצדדים, על בסיס משכורת אחרת (בעת הפרישה) שנובעת מפירות עשייה של למעלה מ-10 שנים ממועד הפירוד שבהן המשיב התקדם משמעותית בסולם הדרגות, צבר ותק נוסף וסיכן את חייו.

הוסיף המשיב וטען כי אומנם הצדדים מסכימים שבנוסחת החישוב נפלה טעות סופר, אולם לא הייתה כל מחלוקת שכוונת הצדדים המפורשת הייתה למשכורת במועד הפירוד. המערערת אף אישרה זאת במסגרת בקשתה לתיקון טעות סופר שהוגשה בסמוך לפסק הדין מיום 16.8.2017.

עוד לטענת המשיב, אין הוא יכול להתייחס לטענת המערערת לפיה אחוזי הצבירה השנתיים שלו גבוהים מ-2% לשנה,  שכן הנתונים הנדרשים לא מצויים בידו מאחר והוא בחו"ל. עם זאת המשיב מתחייב לערוך את הבירורים הנדרשים, ולספק את הנתונים המדויקים לבית המשפט במועד שמיעת הערעור.

לבסוף טען המשיב כי מטרתו של חוק חלוקת חיסכון פנסיוני לא הייתה לשנות הסדרים בנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, והחוק לא מחייב מבחינה מהותית את בני הזוג לחלק את רכושם כלל ואת הזכויות הפנסיוניות בפרט בצורה כזו או אחרת.

דיון והכרעה:

  1. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא מיום 3.4.18 ושקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, אציע לעמיתיי לדחות את הערעור במרביתו.

אומנם יש ממש בטענות המשיב לפיהן היה על המערערת להשיג  על אותה קביעה בדבר המשכורת הקובעת לפנסיה במסגרת ערעור על פסק הדין מיום 16/8/17, ולא להמתין ולהעלות את השגותיה במסגרת ערעורה זה על החלטה מאוחרת מיום 3/4/18 במסגרתה דחה בית משפט קמא את טענותיה אלה אליהן נדרש בעבר בציינו שהוא אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו. כך מתחייב גם מהסכמות הצדדים בערעור הראשון לפיהן התיק הוחזר לדיון לפני בית משפט קמא לשם השלמת פסק דינו "בנקודה אחת" בה הכריע ללא שמיעת ראיות והיא: האם זכאות המערערת היא ממועד תשלום "פנסיה המשתלמת במועד הפרישה על פי חוק, היינו בגיל 67 או פנסיה אחרת המשולמת לפני מועד זה, כפי התשלומים המשולמים כיום למשיב". 

ודוק: הערעור הראשון הוגש ע"י המשיב כאן, ולא יכולה להיות מחלוקת שזה נסב סביב אותה מחלוקת – "נקודה אחת" בלבד. מכאן היה מקום לסלק את טענות המערערת בעניין זה על הסף. יחד עם זאת, לא אפטור עצמי מלדון בהן ולדחותן לגופן משום הפרשנות הנכונה שיש לייחס להסכמות הצדדים מן העבר והנוסחה שאמצו. את טעמי אפרט בקצרה.

"פסק הדין מיום 16.8.2017" – "פסק דין" או "החלטה אחרת":

  1. אמנם הכותרת אינה הופכת החלטה לפסק דין, והמבחן הנוהג לעניין ההבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת הינו: האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים שאז מדובר בפסק דין, לעומת "החלטה אחרת" שהינה הכרעה אחת מתוך שרשרת החלטות שרק בסופן יוכרעו כלל הפלוגתות בין הצדדים (ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152 (21.1.1993).

לאחר פסק הדין מיום 16.8.2017, ההתדיינות בין הצדדים לא הגיעה לידי סיום. הצדדים המשיכו להעלות טענות האחד כנגד השנייה בנוגע לאופן מימוש ההסכם, ובקשר לנתונים הרלוונטיים, אשר להשקפת המערערת, דרושים לשם תשלום חלקה מתוך קצבת המשיב. אלא שעצם הגשת בקשות שיזמה המערערת לאחר פסק הדין מיום 16/8/17 ומחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעקבותיהן, אינה משליכה על סווג אותה החלטה שהוכתרה כ- "פסק דין" – האם היא בגדר החלטה אחרת או פסק דין, ואותן בקשות מאוחרות, עוסקות בפן האכיפתי של פסק הדין, ולא בוחנות מחדש קביעות מהותיות שנבחנו בגדרו.

בנוסף, בפסק הדין מיום 16.8.2017 קבע בית משפט קמא את עצם זכאותה של המערערת לכספים מתוך אלה שקיבל המשיב בעת פרישתו מעבודתו, ואת הנוסחה לשם חישוב חלקה של המערערת בפנסיית המשיב.

בסוף פסק הדין מיום 16.8.2017 קבע בית משפט קמא כי "אם האכיפה תיעשה באופן חלק ואגב שיתוף פעולה – לא יהיה צו להוצאות" אולם אין חולק כי פסק הדין לא נאכף וכי הצדדים לא השכילו לשתף פעולה האחד עם השני לטובת אותה מטרה, ועל כן נדרש בית משפט קמא בהמשך

הרחבת חזית:

  1. לשיטת המשיב, הטענות שהועלו בערעור מהוות הרחבת חזית אסורה, מאחר ובמסגרת כתב התביעה לא עתרה המערערת למינוי אקטואר.

אכן, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" ויש לדחותה (רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ [פורסם במאגרים המקוונים] (25.10.2007). עם זאת אם נבחן את השתלשלות האירועים ומהלך ההתדיינות לפני בית משפט קמא נמצא, כי לא היה באפשרות המערערת לעתור למינוי אקטואר בשלב מוקדם יותר, מאחר והצורך במינוי כזה התעורר רק בשלב המאוחר לפסק הדין מיום 16.8.2017, כפי שיודגם להלן.

כזכור, בסופו של פסק הדין מיום 16.8.17 נקבע, כי המערערת רשאית לאכוף את חלוקת כספי הפנסיה של המשיב, בהתאם לנוסחה שפורטה בפסק הדין, באמצעות "אחד המנגנונים המנויים בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד – 2014, ככל שהדבר רלוונטי, בהתבסס על הנוסחה שפורטה לעיל ובהתחשב בקביעה כי בפנסיה עסקינן. אם האכיפה תיעשה באופן חלק ואגב שיתוף פעולה – לא יהיה צו להוצאות".

אולם וכאמור, עיון בבקשות שהוגשו לאחר פסק הדין מיום 16.8.17 מעלה, כי המשיבה התקשתה באכיפתו, וכי היא הגישה בקשות רבות במסגרתן טענה להעדר שיתוף פעולה מצד המשיב.

אמור מכאן: אכיפת פסק הדין לא נעשתה "באופן חלק ואגב שיתוף פעולה", ולמעשה הוא לא נאכף, ועל כן המשיכה המערערת ובקשה להוציאו אל הפועל, על דרך מינוי אקטואר, כאשר בהקשר זה סמכותו של בית משפט קמא יונקת את כוחה גם מהוראת סע' 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995.

לאור האמור, לא היה מנוס מהגשת עתירתה של המערערת בשלב המאוחר לפסק הדין מיום 16.8.2017 לשם מינוי אקטואר שיברר, יבחן ויקבע הנתונים החשבונאיים הנדרשים לשם עריכת חישוב מקיף וממצה, ואולי בעיקר יבחן מהי המשכורת הרלבנטית לחישוב חלקה בפנסיה, בשים לב לכך שהמשכורת הקובעת היא זו ממועד ההסכם, ובהעדר שיתוף פעולה מטעם המשיב אשר למרות הצהרתו כי יחשוף לפנינו בערעור את נתוני השכר, נמנע מכך, ועל כך ארחיב בהמשך.  על כן, דרישה זו אינה עולה כדי הרחבת חזית אסורה, ככל שהדבר נדרש לשם חישוב חלקה של המערערת בפנסית המשיב בעבר, בתקופה מיום פרישתו ועד לרישום פסק הדין במקום עבודתו של החוסך – המשיב או ביצוע התשלום בפועל, ועדכונה מעת לעת, משברי הוא כי אותה משכורת עליה הוסכם, והיא ממועד עריכת ההסכם, אינה יכולה לשמש ללא עדכון, שערוך או תוספת אחרת, כבסיס לחישוב חלקה של המערערת כיום בפנסית המשיב.

  • כעת אעבור לדון בטענה לפיה יש לחשב את חלקה של המערערת על פי משכורתו של המשיב במועד הפרישה, ולא על פי המשכורת שבמועד הקרע, אף שלדעתי המועד הנכון להשיג על קביעות בית משפט קמא בעניין זה היה אותו זמן שבו ניתן היה לערער על פסק הדין מיום 16/8/17.
  • המערערת ביקשה בתביעתה כי החישוב ייערך בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק חלוקת חיסכון פנסיוני בסעיף 3(1) (א): "אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות קופת גמל לקצבה או באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית – נקבע בפסק הדין כי התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד, וכן כי קצבת הפרישה תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה יהיה שיעור קבוע מסך קצבת הפרישה שהיתה משולמת לחוסך אילולא ההעברה האמורה והשיעור האמור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף", ולא בהתאם לנוסחה שנקבעה בהסכם הגירושין בין הצדדים עובר לחקיקתו.

 אלא שצודק המשיב כי חוק חלוקת זכויות פנסיוניות אינו משנה מן הדין המהותי בנוגע לאיזון זכויות הפנסיה, כלומר מן האופן שבו מאזנים בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו אף לאחר חקיקתו.

לכך התייחסנו בעבר, בין היתר ב-עמ"ש (חי') 50188-02-17 נ.מ. נ' ג.מ [פורסם במאגרים המקוונים] (8.6.2018):

"…לבתי המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לקביעת הסדרי איזון המשאבים ומימוש השיתוף הזוגי, כאשר ככל שנוסחת איזון הזכויות הפנסיוניות שיקבע בית המשפט לא תתיישב עם הוראות החוק, חלוקת הזכויות לא תתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג בתחום האזרחי ה"רגיל" – כפי שנעשה עובר לחקיקתו של חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני. הובהר כי כוחם ה"כופה" של המנגנונים הקבועים בחוק, הוא אך על אותם מקרים בהם התקיימו תנאי הרישום ופסק הדין נרשם בגוף המשלם – שאז רשאים בני הזוג לקבל את חלקם בזכויות הפנסיה של בן הזוג השני, רק בהתאם למנגנון הביצוע הקבוע בחוק. ואולם, הודגש, כי המנגנונים אינם "כופים" את עצמם במקרים בהם החוק לא יחול לאור ההסדר הקבוע בפסק הדין, או במקרים בהם בחר בן הזוג שלא לרשום הערה לטובתו, כפי שהחוק מאפשר לו, מטעמיו שלו…".

  • מעיון בנספחי כתב התביעה, בבקשותיה של המערערת ממקום עבודתו של המשיב ובמכתבי התשובה עולה, כי לא התקיימו תנאי הרישום ופסק הדין לא נרשם בגוף המשלם, שכן המשיב לא פנה בבקשה לרישום פסק הדין במסגרת החוק, והנוסחה שנקבעה בפסק הדין בהתאם להסכמות הצדדים שונה מזו הקבועה בחוק חיסכון פנסיוני המבוססת על השיעור להעברה, משך התקופה המשותפת ומועד הפירוד.

אולם, יודגש פעם נוספת, כי מנגנוני חוק חיסכון פנסיוני אינם יכולים  לכפות עצמם על המקרה בענייננו, ואין לפרש את הסכמות הצדדים מהעבר, משנת  2005, בהתאם להוראות חוק זה ובהתאם לרציונאלים העומדים בבסיסו לרבות אימוץ השכר במועד הפרישה כברירת מחדל או כמי שמתאים יותר במקרה ועסקינן בפנסיה תקציבית ובתקופת שיתוף ארוכה ביחס לתקופת העדר שיתוף שלפניה או אחריה ועד לפרישה.

  • בהקשר זה יש להלך על פי אומד דעת הצדדים הנלמד מלשון ההסכם עצמו ומילותיו, ובמקרה דנן מאותה נוסחה חישובית שאימצו הצדדים במסגרתו, כאשר במרכזה עומד אותו נתון של משכורת קובעת לפנסיה ליום 21/4/05. אומנם הנוסחה שאימצו הצדדים הנה בעייתית, אף בלתי אפשרית ליישום, ועל כך הייתה תמימות דעים משהסכימו הצדדים עוד בתחילת ההליך בפני בית המשפט קמא כי הנוסחה שקבעו בעבר אינה ישימה ולא ניתן לגזור על פיה את חלקה של המערערת בפנסיית המשיב.  אולם  נעלה מכל ספק כי בהתאם לאותו הסכם ונוסחה, הם ביקשו לראות במשכורת במועד הקרע כמשכורת שתהווה בסיס לחישוב חלקה של המערערת בגמלה שיקבל המשיב, אחרת לשם מה מצאו הצדדים לציין נתון זה במסגרתה.

יוער כי החקירות שכנגד של הצדדים מיום 6/2/17 לא תרמו להבהרת נקודה זו, והן התמקדו יותר בהיבטים אחרים הקשורים בהסכם.

  • בפסק הדין מיום 16.8.2017 קבע בית משפט קמא כי הנוסחה הנכונה שצריכה לחול מתבססת כאמור על המשכורת מיום 21.4.2005 – יום החתימה על הסכם הגירושין, וכי פרשנות זו של ההסכם תוביל לכך שעקרונות החוזה בין הצדדים יקוימו, ואילו הצבת המשכורת שהתקבלה ביום הפרישה תגרום לכך שעקרונות החוזה יבוטלו כך שלא ניתן יהא לפעול בהתאם להסכמות הצדדים. תמים דעים אני עם עמדתו זו של בית משפט קמא והיא גם מתחייבת לאור הוראת סעיף 7.4 להסכם הגירושין אף היא תומכת במסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא משזה מורה: "…תינתן הוראה בלתי חוזרת למקום עבודת הבעל להעביר לידי האשה ישירות מחצית מהחלק היחסי מהפנסיה הנ"ל, באופן יחסי לגובה המשכורת הקובעת לפנסיה נכון ליום אישור הסכם זה, כמשכורת ראשונה".
  • לפני סיום ראוי עוד להפנות לבקשתה של המערערת לתיקון טעות סופר לאחר פסק הדין מיום 16.8.2017 במסגרתה היא לא הלינה על הנוסחה.

אשר על כן, אמליץ לעמיתי לדחות את הערעור בסוגיה זו, ולאשר את פסק דינו של בית משפט קמא ביחס לפרשנות הנוסחה.

  • שיעור ההצמדה והריבית:

בפסק הדין מיום 16.8.2017 לא ניתנה כל הוראה בנוגע לשיעור הריבית וההצמדה המגיעים למערערת שיתווספו על הסכומים המגיעים לה עבור התקופה מיום פרישתו של המשיב מעבודתו  ומהמועד בו החל לקבל גמלה ועד ליום רישום פסק הדין.

סוגיית הריבית וההצמדה נתונה לשיקול דעתו של בית משפט ועליו לתת עליה את הדעת במסגרת פסק דינו, אף אם בדעתו לקבוע שיעור שונה מהקבוע בהוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961.

גם אם הצדדים לא התייחסו לכך במסגרת ההסכם, יש לקרוא לתוכו תניה זו – תוספת הפרשי הצמדה וריבית או כל תוספת אחרת על המשכורת הקובעת משנת 2005 והיא מהווה חלק בלתי נפרד הימנו. כך מתחייב גם בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק בית משפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995, וגם משום שהצדדים ביקשו בשעתו לקבוע חלוקה צודקת שתשקף נכונה את זכויות הצדדים, ומכאן הדבר מתחייב על פי פרשנות נכונה של ההסכם.

  • מינוי אקטואר, רישום פסק הדין ואופן ביצועו:

המערערת עתרה למינוי אקטואר "לחישוב שיעור להעברה של חלקה של המערערת בפנסיה של המשיב וחישוב הסכומים שעל המשיב להעביר לידי המערערת לרבות ביצוע תחשיב מפורט של הריבית וההצמדה ממועד זכאותה ועד לביצוע התשלום בפועל. ומכיוון שהנוסחה בסעיף 7.4 להסכם הגירושין לא נכונה מתמטית, יש להורות לאקטואר לבצע את החישוב באמצעות תיקון הנוסחה, כפי שמתקנים טעות סופר בהוראות חוק החוזים, על פי אומד דעתם של הצדדים ולבצע תחשיב של השיעור להעברת חלקה של המבקשת בפנסיה של המשיב באופן שיאפשר רישום פסק הדין על פי חוק הפנסיה" (סעיף 9 לעיקרי הטיעון של המערערת).

המשיב התנגד לבקשה ותמך בעמדת בית משפט קמא אשר קבע כי אין מקום למנות אקטואר משהנוסחה שהופיעה בפסק דינו פשוטה וקלה ליישום.

  • לאור קביעותיי לעיל נכון וצודק למנות רו"ח – אקטואר, כבקשת המערערת, אולם זה יבצע את החישובים המתחייבים על פי הנוסחה שאימץ בית משפט קמא.

על כן אציע לעמיתי להחזיר את התיק לבית משפט קמא כדי שימנה אקטואר אשר יבדוק את הסכומים להם זכאית המערערת מתוך הגמלה ששולמה עד כה למשיב בעקבות פרישתו המוקדמת, בהתאם לנוסחה שקבע בית משפט קמא, כאשר על הסכומים שלא שולמו למערערת יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד תשלום כל גמלה ועד ליום ביצוע החישוב. כמו כן יוענקו לאקטואר סמכויות רחבות לשם קבלת מידע מלא אודות זכויות המשיב לרבות העתק מלא מתלושי שכרו ו/או טפסי 106, לפי שיקול דעתו, כאשר המשיב מחוייב לשתף פעולה עם האקטואר ולהמציא לידיו כל מסמך שיידרש.

אף שנראה כי לא ניתן לרשום פסיקתא אצל הגוף המשלם, בהתאם להוראות חוק חלוקת חיסכון פנסיוני, יחווה האקטואר דעתו בשאלה זו, ויציע ככל שהדבר מתאפשר, פסיקתא לרישום. כן יתן דעתו לשאלה האם יש לעדכן את השכר הרלוונטי מדי תקופה, וכיצד.

ככל שלא ניתן לרשום פסיקתא וליישם הוראות חוק חלוקת חיסכון פנסיוני לשם ביצוע התשלום השוטף לידי המערערת, ממועד זה ואילך, יערוך האקטור חוות דעת בשאלה מהם הסכומים החודשיים להם זכאית המערערת עד אחרית ימיו של המשיב.

סוף דבר:

אציע לעמיתיי לקבל את הערעור בחלקו, כמפורט בפסקה 25,26 ו-27 ולהחזיר את התיק לדיון לפני בית משפט קמא כמפורט לעיל.  כמו כן, אציע כי בשלב זה ולאור השנים שחלפו ממועד פרישת המשיב מעבודה ועד להיום, ישלם המשיב למערערת את מלוא הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, כאשר לאחר עריכת חוות דעת האקטואר יינתנו הוראות מתאימות על ידי בית משפט קמא לעניין ביצוע התשלומים השונים, השוטפים ואחרים לרבות פסיקת הפרשי הצמדה וריבית בגין סכומים שלא שולמו במועד.

נוכח התוצאה, אציע לחייב את המשיב בהוצאות המערערת ובשכ"ט בא כוחה בסך של 7,000 ₪.

 
סארי  ג'יוסי, שופט [אב"ד]

השופטת אספרנצה אלון:

אני מסכימה.

 
אספרנצה אלון, שופטת

השופט דאוד מאזן:

אני מסכים.

 
דאוד מאזן, שופט

הוחלט כאמור בפסקאות 25, 26 ו-27  לפסק דינו של השופט ס. ג'יוסי.

כמו כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

ככל שהפקידה המערערת עירבון המזכירות תחזירו לידי בא כוחה עבורה.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.

   
סארי  ג'יוסי, שופט [אב"ד]אספרנצה אלון, שופטתדאוד מאזן, שופט
דילוג לתוכן