ו"הגדת לבנך" כיצד נקבעים זמני השהות בליל הסדר בפסח בהתאם לפסיקה האחרונה של בית הדין הרבני הגדול?

כיצד נקבעים זמני שהות אצל הורים גרושים בערב פסח בבית הדין הרבני? כשהאב תבע לאפשר לו להיות עם הבן בכל שנה בליל הסדר, מכיוון שכתוב בהגדה והגדת לבנך ולכן האב דרש כי הבן יהיה כל שנה רק אצלו.

 מה החליט בית הדין הרבני?

האב במסגרת הליכי הגירושין, פנה לבית הדין הרבני הגדול וטען שהבן של הצדדים חייב לשהות אצלו יחד עם  משפחתו והוריו, הסבים של הילד בליל הסדר בכל שנה, מכיוון שמצוות והגדת לבנך, על פי המסורת והכתוב בהגדה מוטלת רק עליו ולא על האם.

זמני שהות

בית הדין הרבני הגדול בפסק דין ארוך ומנומק בתיק 1161709/2 קבע שתביעה למשמורת וזמני שהות במהותה אינה תביעה עצמית של ההורה, שהרי תביעות אלו אינן עוסקות בזכויותיהם של האב והאם למשמורת ולזמני שהות, אלא בזכותו של הבן להיות במקום הטוב ביותר הראוי לו. ולפיכך בכל תביעה כזו חובת בית הדין לעשות את המוטל עליו לבחון ולבדוק את טובת הילד (ולא את רצון הוריו, שלפעמים אינו תואם את טובת הילד).

גם ההסכמות שאליהן הגיעו ההורים אינן תמיד מחייבות ואין ההחלטה בעניינן כפופה תמיד לשאר ההסכמות שסוכמו כתנאי לגירושין, מפני שנושא זה של משמורת הילד וזמני השהות הוא נושא מובהק שבו טובת הילד היא הגורם הבלעדי המדריך את בית הדין בנתינת פסק דין או באישור הסכמות ההורים.

אין ספק שגירושין בין בני זוג הילדים זקוקים לתמיכה ולקשר חזק יותר עם משפחות המוצא של הוריהם. ויש לחזק את הקשר עם הסבים והסבתות . קשר זה צריך להיות קבוע ויציב כשהילד יודע עם איזה משפחה ישהה בחג ובמועד הקרובים וכן בחגים ומועדים העתידים לבוא. מאבקים על זמני שהות יגרמו בוודאי לערעור מצבו הנפשי של הילד, ועל ההורים, על המשפחות ועל בית הדין לדאוג ליצירת מעטפת קבועה ותומכת.

ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים אלא הלכות בטובת הילדים. אין הבן או הבת 'חפץ' לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות ישנם כאן, שמחויבים הם לגדל את ילדיהם. ובבוא בית הדין לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו – רק שיקול אחד עומד לנגד עיניו והוא: טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזה אופן תהיה. אבל זכויות אב ואם – זכויות כאלו לא קיימות כלל.

במקרה שנדון מנהגם של ההורים היה להתארח אצל הסבים והסבתות לסירוגין, אין סיבה לשינוי, להיפך, יש חובה שהסדר הישן של הילדים ימשיך ללא מריבות וללא שינויים כדי להבטיח את ביטחונם הנפשי. מסיבה זו המלצות התסקירים קובעות בדרך כלל את זמני השהות לחגים למשך שנה אחת, וכי בשנה שלאחריה השהות אצל ההורים תהיה בהיפוך. משכך, אלו הם זמני השהות הרואים את טובתם הגשמית והרוחנית של הילדים. וכמו שנהגו לפני הגירושין, ששנה אחת שמעו את קריאת ההגדה מאבי האב ובשנה שלאחריה מאבי האם, כך ראוי שינהגו גם מכאן ולהבא.

לפיכך בית הדין קבע כי יש  לדחות את תביעת האב) ולקבוע שהילדים ישהו בליל הסדר עם ההורים לסירוגין: בשנה אחת ישהו עם האב, או בבית הוריו או בביתו ובשנה לאחריה ישהו הילדים עם האם .ובאשר לקיום המצווה על ידי קריאת ההגדה של הסב, הצדדים ימשיכו להתנהל כפי שהיה לפני הגירושין [כל אחד מהם כל עוד ירצה להיות עם הוריו וכנ"ל], והסב – בין מצד האב, בנוכחות האב, ובין מצד האם, בנוכחות האם – יקיים את מצוות ההורים שיצאו ידי חובתם כנ"ל מדין 'שומע כעונה' או מדין שליחות או מפני שכך הוא גדרה של המצווה שעורך הסדר אומר ההגדה ומוציא כל היושבים שם בשעת עריכת הסדר, וכמו שנהגו בעת הנישואין כן ינהגו גם עתה.

נכתב על ידי עורך דין נוטריון ומגשר תבור גולדמן, המתמחה בתחום הגירושין ודיני משפחה  ובעל ניסיון רב בתיקי גירושין מורכבים בתל אביב ובחיפה.

דילוג לתוכן